התקשורת הישראלית מציגה דימויים גזעניים רבים וסטיגמות שונות על מזרחים ואשכנזים ולכן היא מהווה גורם לגזענות בקרב הישראלים, לאפליה ולסכסוכים.
אם אומר כי ישנה דמות, דמות בעלת לבוש מרושל ואף עברייני, חצופה, שחומת עור, לא חכמה במיוחד אשר מדברת ומתבטאת בשפה עילגת, שומעת שירים בעלי קצב מזרחי בלבד, דמות ימנית, מאמינה באלוקים ועל כך נחשבת בורה אשר לועגת לאשכנזים ומסתייגת לדעות המנוגדות לשלה ותתפלאו או לא זוהי דמות אמתית לגמרי, נעים להכיר, דמות המזרחי הטיפוסי אותה בנתה בשבילנו התקשורת הישראלית. כי מי אם לא התקשורת יציג לנו את הדמות המזרחית הבסיסית עם המון סטריאוטיפים המדגישים את חסרונותיה והקצנת דמותם ותרבותם של המזרחים.
לפי דעתי, ייצוג המזרחים בתקשורת הוא שגוי ומוקצן אך אי אפשר לומר שאין בו גרעין של אמת. אני, מהיותי צינית ואחת שאוהבת לצחוק גם על עצמה ועל תרבותה לא הייתי נפגעת מההקצנה המוגזמת של התקשורת אך מלבד ההקצנה קיימים גם המון סטריאוטיפים שגויים הפוגעים באדם הצופה בדמות המייצגת אותו. לדוגמא, בסדרה "שנות השמונים" ישנו אדם אשכנזי ותמיד לועגים לו על היותו קר, חסר לב ושונה מן המזרחים החמים והפתוחים אך לעומת זאת באותה הסדרה לועגים המזרחים גם לעצמם, כותב הסדרה הוא מזרחי ולכן מצופה יהיה שהוא יוציא את עדתו בצורה הטובה ביותר ובסדרה זו אפשר להבין כי הוא מוציא את עדות המזרח לגמרי ההפך, יוצר הסדרה נדבק לסטריאוטיפים הברורים והמוקצנים כלפי המזרחים כמו הלבוש המרושל, השפה העילגת הצעקנות והתוקפנות ולכן ניתן לחשוב שאם יוצר הסדרה, מזרחי בעצמו, רואה את המזרחים בצורה הזו אז מציג אותם בצורה הנכונה ביותר וישנם אנשים העלולים לפתח דעות קדומות כלפי המזרחים בעקבות הסדרה מכיוון שיחשבו שהתוכן על המזרחים הוא נכון וכך הם מתנהלים בחיי היום יום שלהם .
אך לעומת שנות השמונים, סלאח שבתי, זהו סרט, אשר נוצר על ידי אשכנזים בשנות השישים ומראה בצורה סאטירית את שהתרחש באותם זמנים, על קשיי העלייה והקליטה של עדות המזרח ויחסם של ילידי הארץ אליהם, הפוליטיקה הישראלית המלוכלכת וכל זאת דרך דמותו של סאלח, עולה חדש שהגיע לישראל עם משפחתו ונאלץ להסתגל במהירות להווי החיים הישראלי. הסרט, מציג בצורה עדינה ולא לועגת מידי את המזרחים בניגוד למצופה מסרט הנוצר על ידי אשכנזים.
מדקה 20.29-25.08
בסצנה מסוימת מתוך הסרט סלאח שבתי, סצנת הלול, אפשר לראות את העימות בין המשפחה האשכנזית לבין סלאח שבתי, המזרחי, אך אפשר לראות את קבלת האחר והשונה ממך.
וכך גם בשיר מתוך הסרט פוקהונטס, בתחילת השיר קורא האנגלי לפוקהונטס ולעדתה, שחומי עור ופראיים יותר, לא מתורבתים, ובמשך השיר מסבירה לו גיבורת הסרט כי אפשר וצריך לקבל את השונה ממך, לחיות בעולם שבו קיימת רב תרבותיות ולא הפלורליזם הנוקשה והמבודד. לפי שני קטעים אלו כולנו צריכים לחיות יחד, בקבלה והבנה ולקחת כל אחד קצת מתרבותו של האחר ולאהוב את השונה ממך.
לא רק בסרטים ובתקשורת קיימת ההפרדה הזאת בין המזרחי לאשכנזי ולפי דעתי הפרדה זו צרכה להיפסק, כן אי אפשר להתעלם מהבדלי התרבויות ומהשוני בין המזרחים לאשכנזים אך למה לא לבל אחד את השני? כולנו חיים במדינה אחת ועלינו לאהוב את החיים איתנו כי אם לא נקבל את האנשים איתם אנו חיים ביום יום לא נוכל לקבל אף אדם.
לסיום, הצגת המזרחים בתקשורת היא מוקצנת וקיימים בה סטריאוטיפים רבים, אך ישנו גרעין של אמת בהם. אפשר לראות כי כל אחד רואה את המזרחים בצורה שונה לפי הקטעים המוזכרים למעלה אך לבסוף כולנו צריכים לדעת לחיות ביחד ולפתור את העימותים בין מזרחים לאשכנזים.
אם אומר כי ישנה דמות, דמות בעלת לבוש מרושל ואף עברייני, חצופה, שחומת עור, לא חכמה במיוחד אשר מדברת ומתבטאת בשפה עילגת, שומעת שירים בעלי קצב מזרחי בלבד, דמות ימנית, מאמינה באלוקים ועל כך נחשבת בורה אשר לועגת לאשכנזים ומסתייגת לדעות המנוגדות לשלה ותתפלאו או לא זוהי דמות אמתית לגמרי, נעים להכיר, דמות המזרחי הטיפוסי אותה בנתה בשבילנו התקשורת הישראלית. כי מי אם לא התקשורת יציג לנו את הדמות המזרחית הבסיסית עם המון סטריאוטיפים המדגישים את חסרונותיה והקצנת דמותם ותרבותם של המזרחים.
לפי דעתי, ייצוג המזרחים בתקשורת הוא שגוי ומוקצן אך אי אפשר לומר שאין בו גרעין של אמת. אני, מהיותי צינית ואחת שאוהבת לצחוק גם על עצמה ועל תרבותה לא הייתי נפגעת מההקצנה המוגזמת של התקשורת אך מלבד ההקצנה קיימים גם המון סטריאוטיפים שגויים הפוגעים באדם הצופה בדמות המייצגת אותו. לדוגמא, בסדרה "שנות השמונים" ישנו אדם אשכנזי ותמיד לועגים לו על היותו קר, חסר לב ושונה מן המזרחים החמים והפתוחים אך לעומת זאת באותה הסדרה לועגים המזרחים גם לעצמם, כותב הסדרה הוא מזרחי ולכן מצופה יהיה שהוא יוציא את עדתו בצורה הטובה ביותר ובסדרה זו אפשר להבין כי הוא מוציא את עדות המזרח לגמרי ההפך, יוצר הסדרה נדבק לסטריאוטיפים הברורים והמוקצנים כלפי המזרחים כמו הלבוש המרושל, השפה העילגת הצעקנות והתוקפנות ולכן ניתן לחשוב שאם יוצר הסדרה, מזרחי בעצמו, רואה את המזרחים בצורה הזו אז מציג אותם בצורה הנכונה ביותר וישנם אנשים העלולים לפתח דעות קדומות כלפי המזרחים בעקבות הסדרה מכיוון שיחשבו שהתוכן על המזרחים הוא נכון וכך הם מתנהלים בחיי היום יום שלהם .
אך לעומת שנות השמונים, סלאח שבתי, זהו סרט, אשר נוצר על ידי אשכנזים בשנות השישים ומראה בצורה סאטירית את שהתרחש באותם זמנים, על קשיי העלייה והקליטה של עדות המזרח ויחסם של ילידי הארץ אליהם, הפוליטיקה הישראלית המלוכלכת וכל זאת דרך דמותו של סאלח, עולה חדש שהגיע לישראל עם משפחתו ונאלץ להסתגל במהירות להווי החיים הישראלי. הסרט, מציג בצורה עדינה ולא לועגת מידי את המזרחים בניגוד למצופה מסרט הנוצר על ידי אשכנזים.
מדקה 20.29-25.08
בסצנה מסוימת מתוך הסרט סלאח שבתי, סצנת הלול, אפשר לראות את העימות בין המשפחה האשכנזית לבין סלאח שבתי, המזרחי, אך אפשר לראות את קבלת האחר והשונה ממך.
וכך גם בשיר מתוך הסרט פוקהונטס, בתחילת השיר קורא האנגלי לפוקהונטס ולעדתה, שחומי עור ופראיים יותר, לא מתורבתים, ובמשך השיר מסבירה לו גיבורת הסרט כי אפשר וצריך לקבל את השונה ממך, לחיות בעולם שבו קיימת רב תרבותיות ולא הפלורליזם הנוקשה והמבודד. לפי שני קטעים אלו כולנו צריכים לחיות יחד, בקבלה והבנה ולקחת כל אחד קצת מתרבותו של האחר ולאהוב את השונה ממך.
לא רק בסרטים ובתקשורת קיימת ההפרדה הזאת בין המזרחי לאשכנזי ולפי דעתי הפרדה זו צרכה להיפסק, כן אי אפשר להתעלם מהבדלי התרבויות ומהשוני בין המזרחים לאשכנזים אך למה לא לבל אחד את השני? כולנו חיים במדינה אחת ועלינו לאהוב את החיים איתנו כי אם לא נקבל את האנשים איתם אנו חיים ביום יום לא נוכל לקבל אף אדם.
לסיום, הצגת המזרחים בתקשורת היא מוקצנת וקיימים בה סטריאוטיפים רבים, אך ישנו גרעין של אמת בהם. אפשר לראות כי כל אחד רואה את המזרחים בצורה שונה לפי הקטעים המוזכרים למעלה אך לבסוף כולנו צריכים לדעת לחיות ביחד ולפתור את העימותים בין מזרחים לאשכנזים.
