צילום: רוני כנפו, עריכה: יוסי אלטר ראש הממשלה בנימין נתניהו חשוד בכך שקיבל במשך שבע עד שמונה שנים סיגרים בשווי של מאות אלפי שקלים מהמפיק ההוליוודי ארנון מילצ'ן - כך דווח הערב (חמישי) בערוץ 2, שחשף פרטים נוספים סביב "תיק" 1000, אחת משתי הפרשות שבהן מעורב נתניהו החשוד בקבלת טובות הנאה משני אנשי עסקים.
המימ הוא מימ לוקלי, מכיוון שאדם אשר אינו יודע על הפוליטיקה הישראלית לא ידע כי מדובר בפרשת קבלת הסיגרים של ביבי מהמפיק ארנון מילצ'ן. ראש הממשלה, בנימין נתניהו, חשוד בכך שקיבל במשך שבע עד שמונה שנים סיגרים בשווי של מאות אלפי שקלים מהמפיק ההוליוודי ארנון מילצ'ן. שחשף פרטים נוספים סביב "תיק" 1000, אחת משתי הפרשות שבהן מעורב נתניהו החשוד בקבלת טובות הנאה משני אנשי עסקים. לפי הדיווח, רעייתו שרה נתניהו קיבלה ממילצ'ן בקבוקי שמפניה יקרים בעלות של מאות שקלים ליחידה. מקורבי נתניהו מסרו שמדובר במתנות מחבר אישי שלא במסגרת תפקידו של ראש הממשלה. המימ מביע את אכזבתו של ביבי כאשר מילצ'ן מודיע לו שאין יותר סיגרים ושמפניות, זהו מימ אשר צוחק על הפרשה.
התקשורת הישראלית מציגה דימויים גזעניים רבים וסטיגמות שונות על מזרחים ואשכנזים ולכן היא מהווה גורם לגזענות בקרב הישראלים, לאפליה ולסכסוכים. אם אומר כי ישנה דמות, דמות בעלת לבוש מרושל ואף עברייני, חצופה, שחומת עור, לא חכמה במיוחד אשר מדברת ומתבטאת בשפה עילגת, שומעת שירים בעלי קצב מזרחי בלבד, דמות ימנית, מאמינה באלוקים ועל כך נחשבת בורה אשר לועגת לאשכנזים ומסתייגת לדעות המנוגדות לשלה ותתפלאו או לא זוהי דמות אמתית לגמרי, נעים להכיר, דמות המזרחי הטיפוסי אותה בנתה בשבילנו התקשורת הישראלית. כי מי אם לא התקשורת יציג לנו את הדמות המזרחית הבסיסית עם המון סטריאוטיפים המדגישים את חסרונותיה והקצנת דמותם ותרבותם של המזרחים. לפי דעתי, ייצוג המזרחים בתקשורת הוא שגוי ומוקצן אך אי אפשר לומר שאין בו גרעין של אמת. אני, מהיותי צינית ואחת שאוהבת לצחוק גם על עצמה ועל תרבותה לא הייתי נפגעת מההקצנה המוגזמת של התקשורת אך מלבד ההקצנה קיימים גם המון סטריאוטיפים שגויים הפוגעים באדם הצופה בדמות המייצגת אותו. לדוגמא, בסדרה "שנות השמונים" ישנו אדם אשכנזי ותמיד לועגים לו על היותו קר, חסר לב ושונה מן המזרחים החמים והפתוחים אך לעומת זאת באותה הסדרה לועגים המזרחים גם לעצמם, כותב הסדרה הוא מזרחי ולכן מצופה יהיה שהוא יוציא את עדתו בצורה הטובה ביותר ובסדרה זו אפשר להבין כי הוא מוציא את עדות המזרח לגמרי ההפך, יוצר הסדרה נדבק לסטריאוטיפים הברורים והמוקצנים כלפי המזרחים כמו הלבוש המרושל, השפה העילגת הצעקנות והתוקפנות ולכן ניתן לחשוב שאם יוצר הסדרה, מזרחי בעצמו, רואה את המזרחים בצורה הזו אז מציג אותם בצורה הנכונה ביותר וישנם אנשים העלולים לפתח דעות קדומות כלפי המזרחים בעקבות הסדרה מכיוון שיחשבו שהתוכן על המזרחים הוא נכון וכך הם מתנהלים בחיי היום יום שלהם . אך לעומת שנות השמונים, סלאח שבתי, זהו סרט, אשר נוצר על ידי אשכנזים בשנות השישים ומראה בצורה סאטירית את שהתרחש באותם זמנים, על קשיי העלייה והקליטה של עדות המזרח ויחסם של ילידי הארץ אליהם, הפוליטיקה הישראלית המלוכלכת וכל זאת דרך דמותו של סאלח, עולה חדש שהגיע לישראל עם משפחתו ונאלץ להסתגל במהירות להווי החיים הישראלי. הסרט, מציג בצורה עדינה ולא לועגת מידי את המזרחים בניגוד למצופה מסרט הנוצר על ידי אשכנזים.
מדקה 20.29-25.08
בסצנה מסוימת מתוך הסרט סלאח שבתי, סצנת הלול, אפשר לראות את העימות בין המשפחה האשכנזית לבין סלאח שבתי, המזרחי, אך אפשר לראות את קבלת האחר והשונה ממך. וכך גם בשיר מתוך הסרט פוקהונטס, בתחילת השיר קורא האנגלי לפוקהונטס ולעדתה, שחומי עור ופראיים יותר, לא מתורבתים, ובמשך השיר מסבירה לו גיבורת הסרט כי אפשר וצריך לקבל את השונה ממך, לחיות בעולם שבו קיימת רב תרבותיות ולא הפלורליזם הנוקשה והמבודד. לפי שני קטעים אלו כולנו צריכים לחיות יחד, בקבלה והבנה ולקחת כל אחד קצת מתרבותו של האחר ולאהוב את השונה ממך. לא רק בסרטים ובתקשורת קיימת ההפרדה הזאת בין המזרחי לאשכנזי ולפי דעתי הפרדה זו צרכה להיפסק, כן אי אפשר להתעלם מהבדלי התרבויות ומהשוני בין המזרחים לאשכנזים אך למה לא לבל אחד את השני? כולנו חיים במדינה אחת ועלינו לאהוב את החיים איתנו כי אם לא נקבל את האנשים איתם אנו חיים ביום יום לא נוכל לקבל אף אדם. לסיום, הצגת המזרחים בתקשורת היא מוקצנת וקיימים בה סטריאוטיפים רבים, אך ישנו גרעין של אמת בהם. אפשר לראות כי כל אחד רואה את המזרחים בצורה שונה לפי הקטעים המוזכרים למעלה אך לבסוף כולנו צריכים לדעת לחיות ביחד ולפתור את העימותים בין מזרחים לאשכנזים.
סימבה הוא המיועד להיות המלך הבא על העמק. הוא הבן של מופסה וסאראבי, אחיינו של סקאר (אחיו של מופסה). בתחילתו של הסרט ניתן לראות שסימבה נולד כבן מלוכה, כבר הרגע בו הוא נולד ניתן לו עתידו, להיות המלך הבא על העמק, העתיד שלהם נקבע מראש, ללא כל חשיבה, סימבה מקבל את היעוד למלוכה מעצם היותו בנו של המלך, מופסה. בקטע זה בסרט חל אובדן הילדות, סימבה הוא גור, הוא צריך להיות כמו כל הילדים, לשחק ולא לחשוב על מה שיקרה כשאר הוא יגדל, סימבה חושב וחושק במלוכה אשר הוא אמור לקבל לאחר אביו. דבר זה מאפיין את אובדן הילדות, הילדים רוצים להתבגר יותר מהר ולעסוק בדברים של מבוגרים במקום להתעסק בדברים של ילדים. כאשר סימבה היה קטן רפיקי מציג אותו בגאווה ומרים אותו מעל צוק התקווה על מנת שכל חיות העמק יוכלו לראות את בן המלך. סקאר, דודו של סימבה, לא מרוצה מכל עניין זה מכיון שברגע אשר סימבה נולד נלקחה ממנו הזכות להיות המלך הבא על העמק, הוא חושב כיצד "לנקום" בסימבה על כך שלקח לו את תפקיד המלך. כאשר סימבה קצת גודל, מופסה לוקח אותו לפסגה של צוק התקווה בשביל להראות לו את שטחי ממלכתו העתידית. סימבה רואה מחוץ לגבולות הממלכה אזור חשוך ואפל והוא מתעניין מה מתרחש שם למרות שאביו, מופסה, הזהיר אותו כי מקום זה הוא מקום מסוכן ושבשום אופן אינו יגש לשם. סימבה הולך לבקר את דודו סקאר, סקאר מספר לו על האזור האסור, הוא מספר לו כי מקום זה הוא בית קברות לפילים ושרק מי שאמיץ הולך לשם. סקאר גורם לסימבה בכוונה להתעניין יותר במקום למרות שהוא יודע שנמצאים שם הצבועים אשר הם חיות מסוכנות עבורו. הוא עושה זאת על מנת להגביר את סקרנותו לגבי המקום וכך הוא ילך לשם ויסכן את חייו ואם יקרה לו משהו סקאר יהיה שוב המיועד למלך הבא ולא סימבה. סימבה באמת הולך לשם ולוקח איתו את חברתו נלה, מכיון שלא רצה שאימו, סאראבי, תדע לאן הוא הולך כדי שלא תעצור בעדו הוא משקר לה ואומר כי הם הולכים לבור המים, כדי שאימו ואמא של נלה יאשרו להם ללכת. סאראבי מסכימה בתנאי שזאזו ילך איתם וישגיח עליהם. גם פה ניתן להבחין באובדן הילדות, סימבה ונלה רוצים ללכת למקום אשר מסוכן לביטחונם, הם רוצים להרגיש בוגרים יותר ממה שהם באמת. סימבה ונלה מסכימים ובמהלך הדרך הם חומקים מהשגחתו של זאזו והולכים לעבר המקום האסור. סימבה פועל באופן יהיר, הוא לא חושב על ההשלכות שם מעשיו, הוא פועל במהירות ללא חשיבה מוקדמת. כאשר סימבה ונלה מתקרבים לבית הקברות זאזו מוצא אותם ומנסה לשנות את עמדתם ולהחזירם הביתה. הם עומדים על שלהם ולא מקשיבים לדעתו של זאזו.בבית הקברות הם פוגשים את הצבועים אשר קיבלו הוראה מסקאר לתקוף את סימבה ונלה ולפגוע בהם. זאזו מצליח לברוח מן הצבועים והולך לקרוא למוספה. כאשר מוספה מגיע הוא מגן עליהם ומציל אותם. בדרכם לכיון הבית מופסה מבקש מזאזו לקחת את נלה הביתה על מנת שיוכל לדבר עם בנו, סימבה. סימבה מסביר לאביו כי הוא פעל כך מכיון שרצה להפגין את האומץ שיש לו, מוספה מסביר לו כי הוא להיות אמיץ לא מתבטא בכך שהוא הולך למקום שיעורר לו צרות. בסוף השיחה בין האב לבנו, הם שוכבים על הגב ומסתכלים על השמים ומוספה מספר לסימבה כי הכוכבים הנמצאים שם הם המלכים של העבר אשר שומרים עליהם מלמעלה. סקאר מתכנן מחדש את תוכניתו להחזיר לו את המלוכה, הוא מביא את סימבה אל תוך התהום, הולך בטענה שהוא כבר חוזר ובינתיים הצבועים הבריחו עדר של גנו למקום בו היה סימבה. סקאר הלך אל מופסה ואמר לו שסימבה בסכנה, מופסה אשר דאג לבנו בא לעזור לו אך בסופו של דבר יצא כי הוא הציל את סימבה אך הוא עצמו נהרג. סקאר אומר לסימבה לברוח אל מנת שלא יואשם בהריגת אביו. סימבה בורח, כאשר סימבה בוחר לפעול כך הוא בעצם מתנער מאחריות, הוא מוצא בבריחה כדרך האידיאלית להתמודד עם המצב. סימבה ניצל במדבר על ידי טימון ופומבה, הם מגדילים אותו עד שהוא נהיה בוגר. יום אחד מגיעה לביאה על מנת למצוא לה ולמשפחתה אוכל ותוקפת את טימון ופומבה, סימבה אשר בא לעזרתם נלחם בה אך פתאום מגלה כי לביאה זו היא נלה, חברתו. היא מספרת לו על השלטון של סקאר ועל מצבו של העמק, סימבה מרגיש אשם בכל המצב אך מעדיף לברוח מן עברו. בסוף סימבה מחליט להתנתק ממה שקרה לו בילדותו והוא חוזר כדי למלוך על העמק. הוא חוזר ומתעמת עם סקאר, סקאר מכריח את סימבה להתוודות על מותו של אביו מול כולם. כאשר סימבה מצליח לגבור על סקאר הוא גורם לו להודות באמת, שהוא זה שגרם למותו של מופסה. סימבה השכיח ממנו את העבר ופעל למען העתיד הטוב, הוא התנתק ממה שקרה ופעל למען העמק, הוא בא כדי להציל את כולם מידי סקאר. סימבה ממשיך את מלוכת אביו והופך למלך החדש. כשאר העמק משתקם נולדת לסימבה ונלה בת אשר רפיקי מציג אותה מול כולם כמו שעשה עם סימבה כאשר היה גור.
צבועים -
אד: הוא ה"טיפש" בחבורה, אינו יודע לדבר, יודע לעשות רק הבעות פנים וקולות מוזרים.
באנזי: לא אוהב את אד במיוחד.
שאנזי: מנהיגת הצבועים, נראה שהיא תמיד חושבת ליזום משהו.
אד, באנזי ושאנזי הם צבועים מסוכנים שמונהגים על ידי סקאר. הם משמשים כעוזריו של סקאר למען האינטרסים שלו. הצבועים מתנהגים בפראות נגד אויביו של סקאר. הם מדברים בגסות ואינם מרחמים על כלום. בסרט הראשון של מלך האריות, הוא משתמש בצבועים בכדי להפחיד את האויבים שלו. כאשר סקאר ממנה את עצמו כמלך על צוק התקווה בעקבות הידיעה שהפיץ שסימבה נהרג ביחד עם מופסה, אך רק מופסה נהרג - במילים אחרות, הודיע לכולם כי אין המשך לשושלת המלוכה. ובכך סקאר נותן לצבועים זכויות בממלכתו, יותר נכון מבטיח אך לא מקיים. ובכך נוצר שבממלכתו סובלים מחוסר מזון כולל הצבועים.
בסך הכל הצבועים מעוניינים בעולם של שוויון בין כולם, הם לא רוצים להיות יוצאי דופן. הם היו שפוטים של סקאר כי הוא הבטיח להם אוכל ושתייה וזכויות, אך בפועל הוא אינו קיים זאת, הוא הביא לעתיד איום ונורא. בנוסף לכך, אפשר להגיד כי גם הם מפחדים מסקאר ולכן הם צייתו לכל פקודה שנתן. ניתן לראות במהלך הסרט שהם תוקפניים ורעים, לדעתי הם הגיעו לרמה כזאת משום שהם נראים אפלים יותר מהשאר, הם הכהים בחברה ולכן צריך כמה שיותר להתרחק מהם כדי שלא יזיקו.
האוייבים של הצבועים גזעניים כלפיהם והם אינם ביקשו או רצו זאת. מופסה כמלך בעצמו אמר לבנו, שלא ינסה אפילו להתקרב לאזור האפל. הצבועים רק רצו לחיות חיים הוגנים, אך המצב כבר לא אפשר זאת ולכן היו צריכים להיות כפופים לסקאר, כי הוא היה התקווה האחרונה שלהם.
מופסה -
מופסה הוא אביו של סימבה, גיבור הסרט, בן זוגה של סאראבי ואחריו של סקאר, האריה המרושע והקנאי אשר מנסה להנהיג את הצבועים להתנקם באריות. (הוא מצליח להוביל אותם מכיוון שבין הצבועים לאריות ישנה גזענות) לכן, בעזרתם מצליח להרוג את מופסה ורוצה לשלוט על צוק התקווה, המקום עליו שולט אחיו. מופסה, אריה בוגר, בעל פרווה זהובה ורעמה גדולה ומטופחת. מופסה, אריה בעל כריזמה, יכולת הנהגה ושליטה על כל החיות, חכם ולכן מונה למלך על צוק התקווה ומקבל כבוד רב משאר החיות. אמנם, ישנן חיות אשר מפחדות ממנו אך בגלל היותו מלך טוב הוא עדיין מקבל כבוד והערכה גם מהן. למרות היותו מלך, כביכול, מושלם מופסה הוא מלך שוביניסט וזאת אפשר לראות מכיוון שבתחילת הסרט, כאשר סימבה בכה, אמר מופסה לאשתו שבשעות הלילה כאשר בוכה בנם היא צריכה לקום לטפל בו ולהאכיל אותו. כאשר מתבגר מעט סימבה לוקח אותו מופסה לראש צוק התקווה. שם, הוא מרים אותו גבוה ואומר לו כי יבוא יום והוא ימלוך על צוק התקווה, כאשר מלכותו של מופסה תסתיים. בכך, הוא קובע מראש את ההמשך בלי לתת הזדמנות לאחרים. יש שיראו במעשה זה מעשה לא טוב. מדוע? מכיוון שאמנם מופסה הוא המלך ואחריו אמור למלוך בנו, אך זהו מעשה שתלטני. מופסה לא בודק האם ישנם אריות אחרים הרוצים למלוך ואולי אף ימלכו טוב יותר מסימבה. בנוסף לכך, יש שיראו שבמעשה זה הורס מופסה לסימבה את הילדות. כלומר, מקדים את זמנו. הרי סימבה הוא עוד ילד קטן וכבר מגיל קטנות מרים אותו מופסה על ההר ומודיע לו כי יהיה המלך היחיד המולך על צוק התקווה. בכך, מראש הוא הופך את סימבה לילד תחרותי, כי רוצה להיות המלך היחיד ושאף אחד לא יקח את מקומו, לשתלטן ומתנשא מעל החיות האחרות. אך הריסת ילדותו של סימבה לא מסתיימת פה. כאשר נקלע סימבה לצרות מגיע מופסה לחלץ אותו. על מנת להפחיד את הצבועים ולהציל את בנו, משתמש מופסה באלימות ובהפחדה. לכן, מבין סימבה כי כדי להיות מלך טוב, מכובד ומוערך אשר יכול לנצח כל אחד צריך להשתמש באלימות ולהפחיד את מי שעומד מולך. בעקבות כך כבר מגיל קטן לומד סימבה אלימות מהי, ובהמשך גם משתמש בה.
סקאר-
סקאר הינו אחיו של מופאסה המלך אשר מולך על ממלכה שלווה אשר חיה בהרמוניה הוא למעשה אחיו הקטן של המלך ויש לו רצון לשלוט במקום אחיו, הוא גם דודו של סימבה. על פניו ישנה צלקת ומכאן בא שמו וגם דבר זה מעיד על דמותו שהיא מצולקת, פגועה, פגומה ושונה מהאחרים הוא גם כהה יותר מה שמבדיל אותו מהאחרים.הוא נחשב לאריה קר, אכזר, חסר מצפון, חסר ערכים, חסר כבוד וכאחד שיעשה הכל על מנת להשיג את מטרתו. סקאר עפ"י הסרט שימש כמנהיג הצבועים ורצח את אבא של סימבה וניסה להרוגו. הייתכן שאנחנו טועים לגבי סקאר ודמותו? הסיפור המוצג לפנינו בסרט "מלך האריות" שמתרחש ב"צוק התקווה" הינו סיפור גבורה ובו הטוב מנצח את הרע, סימבה ומופאסה הם הצדיקים וסקאר הוא האויב הרשע. אם נתבונן בדברים באופן עמוק יותר נוכל לגלות כי אולי סקאר לא היה הנבל שחשבנו שהוא אחרי הכל, אולי הוא בעצם גיבור טראגי שסתם נעשה לו עוול עקב יריבותו עם אחיו מופאסה? היריבות בין האחים: בסרט מוצגת יריבות בין שני האחים שנוכל לראות כי היא נובעת מתוך עמדותיהם הפוליטיות המנוגדות, מופאסה נקט בשיטה הרודנית - "כשאנחנו מתים, הגוף שלנו הופך לעשב, האנטילופות אוכלות את העשב, ואנחנו אוכלים את האנטילופות, וכך כולנו חלק מגלגל החיים הגדול", כך מסביר מופאסה לבנו סימבה. ואילו סקאר נקט בשיטה דמוקרטית -שאיפתו למלכות לכך שיהיה שיוויון בין החיות האחרות לבי הצבועים, הוא צודד לצבועים שנמצאים מחוץ ל"גלגל החיים" הם יצורים ששנואים ע"י היצורים שמתגוררים ב"צוק התקווה". הרג את מופאסה: לא פילא שכולנו חושבים שסקאר הוא הרשע בכל הסיפור הזה, הרי הוא הרג את מופאסה ואפילו הודה במעשיו, לא? אפילו לא אחד ראה את הרצח מתרחש רק החיות שלא אומרות דבר וסימבה שראה אך ורק את נפילתו של אביו ולא היה נוכח בעת הרצח עצמו. הווידוי של מופאסה חיזק את המחשבה שהוא אכן רצח את מופאסה אחיו, אך האם הווידוי נאמר ממקום אמיתי או ממקום של פחד ואיומים?, סימבה בסוף הסרט מתעמת עם סקאר ומאשים אותו בבגידה ומאיים להרגו כאשר התוודה אליו סקאר, מכאן נוכל לראות כי הווידוי נאמר תחת איומים ולחץ. שלטון סקאר: עוד סיבה משמעותית שאנו מחשיבים את סקאר לנבל הרשע בסרט היא האופן בו שלט,לאחר מות מופאסה כאשר לקח את השלטון החל לנאום- "מותו של מופאסה היה טרגדיה איומה. אבל לאבד את סימבה, שבקושי הספיק לחיות… עבורי זה אובדן אישי עמוק. בלב כבד אני מקבל את הכס. אך מתוך עפר הטרגדיה הזאת אנו נקום, להגיע לשחר של עידן חדש, שבו אריה וצבוע יחיו יחד בעתיד גדול ונפלא". מבלי להביט במילים בקונוטציה שלילית אלא באופן אובייקטיבי נגלה כי סקאר הרשע שהרג לכאורה את מופאסה ולאחר היעדרו של סימבה ירש את הכתר למעשה רוצה שוויון בין שני הזנים ולהטיב את העתיד ב"צוק התקווה". במקום לנצל את הרגע של לקיחת השלטון מאחיו מופאסה, בנאום בו יציג את העתיד ה"איום" שהולך להטיל על "צוק התקווה" הרי זהו הרגע שבו הוא השיג את מטרתו, הגשים את תכניתו הזדונית, קיבל את השלטון, הוא בעצם מציג עתיד של שלום ושוויון בו הצבועים והאריות יוכלו לחיות ביחד.
ניתוח השיר "נתכונן" של סקאר
השיר " נתכונן" של סקאר הוא בעצם תיאור של מה שסקאר היה רוצה להיות, המלך. תכניתו של סקאר הייתה להרוג את מופסה, אחיו אשר מולך על כולם, ולהיות המלך במקומו. סקר, כשמו באנגלית, הוא אריה מצולק וכדי להדגים זאת על פניו ישנה צלקת. סקאר הוא אריה קר, אכזר, פגוע, פגום ועצוב אשר רק רוצה לשלוט על כולם ולהיות המלך. הוא רומס כל מי שבדכו על מנת להגשים את מטרתו ולא אכפת לו כלל מאחרים. זאת אפשר לראות מכיוון שהוא דמות חסרת מצפון, ערכים וכבוד כלפי שאר החיות. על מנת להיות המלך הוא רוצח את אחיו, כלומר הוא יעשה הכל ולא משנה מה, והוא אף מאשים בזאת את סימבה, בנו של מופסה. כדי להתחיל את שליטתו החל סקאר להבטיח הבטחות שווא לצבועים, היחידים שמוכנים לציית לו, כי הוא מבטיח להם שיביא להם אוכל אך כמובן שהוא שיקר. כמו הדמות, גם שירו של סקאר הוא שיר עצוב, כהה, חשוך ורע אשר מציג את רצונותיו של סקאר בצורה רעה, אגואיסטית ומפחידה.
בשיר סקאר מוצג כמה פעמים כעליון, הנמצא מעל כולם וזאת בעצם המטרה שלו, להיות המלך היחיד אשר שולט על כולם.
בחלק זה של השיר אפשר לראות כי סקאר עומד על ההר, הוא הגדול מכולם ונמצא מעל כולם והצל שלו מציג אותו אף גדול יותר. בנוסף לכך, זווית הצילום היא מלמטה מה שמגדיל את סקאר והופך אותו לגדול יותר ומעצים את כוחו. המילים בקטע זה של השיר הם "לכו איתי, ולא תהיו רעבים לעולם!" זוהי ההבטחה של סקאר לצבועים אך בהמשך הסרט אפשר לראות כי הוא לא מקיים אותה וסתם משקר להם כלומר, הוא מוצג כמלך גדול וכל יכול אך הוא לא עומד בהבטחותיו ומשקר לצבועים כל הזמן על מנת שיוכל לשלוט על הצבועים.
כאן מוצג סקאר עומד בראש ומתחתיו הולכים הנתינים שלו, הצבועים. הם הולכים כך, בצעדה מסודרת ומאורגנת מאוד על מנת לתת כבוד למלך שלהם, לייצר סביבו פולחן אישיות ולהגדיל אף יותר את העובדה שהוא היחיד אשר שולט על כולם. הצבועים מאמינים במלך שלהם והולכים אחריו מכיוון שהוא הבטיח להם הבטחות אשר הם מאוד רוצים שיתקיימו לכן מצייתים לו. אך בעקבות היותו סקאר, דמות אכזרית שקרנית ורעה הוא לא מקיים את הבטחותיו והם מצייתים לו לשווא.
"אני כאן נותן את הטון" סקאר מציג שאף אחד לא יכול להבליג את מילותיו, כולם חייבים לציית להן והוא זה שמחליט. בנוסף לכך, בקטע זה רואים את האדמה מתחלקת לשתיים, יוצא מתוכה אש וצבוע נופל פנימה. קטע את אישיותו האכזרית והרעה של סקאר, את חוסר האכפתיות שלו כלפי אלו שמאמינים בו וחוסר המצפון והכבוד שלו כלפי אחרים. יתר על כן זוהי הוכחה לכך שהצבועים לא יכולים לסמוך על סקאר כי בכל רגע אפשרי הוא ירמוס אותם ויעזוב אותם לבד כלומר, לא אכפת לו מהם כלל אלא הוא דמות אגואיסטית אשר דואגת לעצמה בלבד.
לבסוף, התמונה אשר סוגרת את הקליפ היא סקאר עומד על ההר הגבוה ביותר, שולט על כולם, העליון, מחליט והוא אשר משליט פחד ומזהיר את הממלכה להתכונן בפניו ואפשר להבין כי הוא יהיה מלך מסוכן שקרן ואכזר.
ככל שאנו רואים יותר פרסומות סמויות, בלי לשים לב, אנו זוכרים את שם המוצר טוב יותר, כלומר, הוא חקוק לנו בזיכרון ורובנו אף קונים את המוצר שאנו רואים רבות, לא במודע. ממחקרים שנערכו בנושא נמצא כי פרסום סמוי הנמשך זמן רב מחולל זכירה טובה יותר של המותג, בהשוואה לפרסום סמוי הנמשך זמן קצר. חשיפה למותג במהלך תכנית, מעוררת אצל הצופה חיבה ורגשות, אולם היא אינה מספקת לו מידע רב על המותג. נמצא כי פרסום סמוי משפיע על עמדותיו של הצופה באופן חיובי ועל כוונת הקנייה יותר מאשר בפרסומת גלויה מסורתית. זה קורה מאחר והצופה מכוון את עצמו לצפייה בתכנים שאינם שכנועים ומעדיף אותם מתכנים פרסומיים זאת בגלל שתכנים פרסומיים גלויים גורמים לנו להעביר ביקורת שלילית, לרוב, על המוצר. לכן, במהלך צפייה בפרסומת סמויה בתכנית שבה בחר הצופה לצפות, הערכתו כלפי המותג עשויה להיות חיובית יותר ביחס לחשיפתו לפרסומת גלויה לאותו מותג במהלך הפסקת הפרסומות. כלומר הצופה אינו מפעיל התנגדות למסרים מאחר והוא חושב שמדובר בתוכן בידורי ואינו מודע לכך שמדובר בעצם בתוכן שיווקי.
הנזקים בפרסומות הסמויות:
1. חשוב להבין כי תוכן שונה מפרסום. יצירת תכני מדיה (סרטים, סדרות, עיתונות, שירים וכו') היא פעולה השונה מהותית מיצירת מסר פרסומי. פעילות הפרסום הסמוי מכוונת לטשטש בין תוכן לבין פרסום בשביל שהצופה לא יוכל להבחין ביניהם. בעוד שיוצרי תוכן (עיתונאים, תסריטאים, בימאים וכו') עוסקים בפעולה שנועדה, לייצר שיח ציבורי, הרי שאנשי שיווק עוסקים בפעולה שנועדה להשתמש בשיח ציבורי כדי להשפיע על קהל ולעודד לפעולה שנושאת עבורם רווח. שתי הפעולות לגיטימיות, אך שונות זו מזו באופן מהותי.
2. פרסום סמוי פוגע בנו כאזרחים. אמצעי תקשורת ההמונים הם המרחב שבו מתקיים השיח הציבורי, זאת על בסיס ההנחה שה"שחקנים" במרחב הזה הם אמינים וכנים. זהו עניין חיוני לקיומה של כל דמוקרטיה. כאשר חלק מה"שחקנים" עסוקים בהעברת מסרים שיש מאחוריהם אינטרס אחר, מסחרי, הם למעשה מזהמים את המרחב הזה במסרים בעלי אופי מניפולטיבי. הסכנה היא שהציבור הרחב, כאשר יבין שאין לו יכולת להבחין בין תוכן לבין מסר פרסומי, יאבד אמון באופן כללי במסרים שאמצעי התקשורת מעבירים ולא תהיה יכולת לקיים את שיח חופשי ואמין באותו מרחב ציבורי.
3. פרסום סמוי פוגע בנו כצרכנים. לצרכנים עומדת הזכות לזהות מסר פרסומי כדי שיוכלו להתייחס אליו באופן זהיר וביקורתי. זכות זו מעוגנת בחוק הגנת הצרכן. על פניו נראה כי פעילות הפרסום הסמוי אינה עומדת בהגדרה זו של החוק.
הפרסום הסמוי גורם למספר נזקים ובעקבות כך בשנת 1988 קבע מבקר המדינה כי פרסום סמוי הוא תופעה קיימת בשידור הציבורי, וכי הדבר אסור ויש בו נזק ציבורי. חוק הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו 1990 קובע כי פרסומת שאינה בצורת תשדיר פרסומת אסורה, ובכלל זה פרסומת סמויה. כללי האתיקה בפרסומת של הרשות השנייה אוסרים שילוב פרסום בתוכן, פרסומת מוסוות, או פרסומת בלתי מודעת, זאת למעט חריגים ומצומצמים כמו אזכור הענקת פרסים, אזכור נותני חסות לתוכנית, ופרסומות בתחרויות ספורט שמוצבים בה שלטי פרסומת.
הכתבה מתאימה לנושא "נזקי הפרסום" מכיוון שהכתבה מציגה את ניסיון חקיקת החוק כי תוכן שיווקי, שהוא בצעם פרסומת סמויה, ייאסר בכל גופי המדיה. על פי הצעת החוק של ח"כ ינון מגל, איש תקשורת בעברו: "תוכן שיווקי בלתי־מסומן ייאסר בכל אמצעי המדיה, לרבות בטלוויזיה, בעיתונות המודפסת, באתרי אינטרנט וגם בפוסטים ברשתות חברתיות" . הצעת חוק זו עלתה מכיוון שאנשים מודעים לנזקי הפרסומות הסמויות על חיי הצרכנים.
בנוסף לכך ינון מגל מרחיב על הצעת החוק "כדי שיהיה אפשר לאכוף זאת, מגל מתכוון להגיש הצעות לתיקון בחוק להגנת הצרכן. כך, "פרסומת" תוגדר כל מסר שמומן או נתמך על ידי גורם מסחרי, מינהלי או שלטוני ואפילו על ידי מוסד ללא כוונת רווח. תוכן שיווקי יוגדר כל פרסום ממומן מטעה, לרבות כתבה, מאמר, ידיעה, משדר ואפילו פוסט או כל תוכן במדיה חברתית." אפר להבין כי הוא מודע שהפרסומות הסמויות פוגעות בצרכן ובדעותיו לגבי המוצר ולכן מתנגד בכל תוקף לפרסומות הסמויות.
אך האם הפרסומות הסמויות פוגעות בצרכן בלבד? הפרסומות הסמויות לא רק פוגעות בנו כצרכנים אלא גם כאזרחי המדינה. על מנת שתתקיים דמוקרטיה אנו צריכים לשמוע דעות שונות וכלי התקשורת צריכים להיות אמינים. אך, בעקבות הפרסום הסמוי, האמינות נפגעת, מכיוון שהתקשורת מפרסמת לנו מוצרים ללא ידעתינו וכך יכולה גם לתמוך בדעה פוליטית מסוימת ואנו נעקוב אחריה ונקשיב לה מכיוון שאנו מאמינים לכל הכתוב בתקשורת, למה? כי התקשורת שלנו ואין סיכוי שהיא תפגע בנו, וכידוע זה לא נכון.
בנוסף לכך התקשורת פוגעת בנו בכך שנלקחת לנו הזכות הביקורתיות כלפי המוצר כלומר, הפרסומת הסמויה משתילה לנו דעות חיוביות במוחינו כלפי המוצר וכך, גם אם אין אנו צריכים אותו, נרוץ לקנות אותו ולמה? אפילו אנחנו לא יודעים מכיוון שהפרסומות הסמויות משתילות לנו דעות כלפי מוצרים גם לא במודע.
